קטגוריה: כללי

הִיא הִקְשִׁיבָה, זוֹ שֶׁתָּמִיד מְרַחֶפֶת. גָּוֶן הַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאַלְפֵי הַגְּוָנִים שֶׁכְּבָר רָאִיתִי. בֶּרֶךְ שְׂמֹאל כּוֹאֶבֶת לִי קְצָת פָּחוֹת. הָאֹפֶן בּוֹ אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הָאוֹת ק'. לֹא שָׁמַעְתִּי אַף סִירֵנַת אַמְבּוּלַנְס. עֲבוּרִי זֶהוּ יוֹם חַג.

וְהֵם צִיְּרוּ. מִי אֲנִי שֶׁאַחְלִיט כֵּיצַד נִרְאֶה מוֹרֶה מָה מִתְחוֹלֵל בְּנַפְשׁוֹ כַּמָּה אָהוּב כַּמָּה מַאֲמִין כַּמָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה רוֹעֶה כַּמָּה כִּבְשָׂה כַּמָּה נָחָשׁ-בָּרִיחַ כַּמָּה פּוֹקֵחַ עֵינָיו בְּכָל בֹּקֶר כַּמָּה נִרְדָּם וְעַל פָּנָיו חִיּוּךְ.

דרך א¹ [הכנה] מכינים צפרדע מנייר כפי שלמדנו בשיעור צְפַרְדֵֵּּאוֹמֶטְרִיָּה. [ביצוע] מקפיצים את הצפרדע הלוך ושוב על השולחן, לשם כך יש להיעזר בטכניקת 'קפיצת-סיבוב' שתרגלנו בכיתה. [אלתור] אם בכל זאת באחת הקפיצות הצפרדע מנתרת אל הרצפה, מומלץ להמשיך הקפצתה לכיוון האגם הגדול. דרך ב² [הכנה] כף יד בתצורת אקדח: אגודל כלפי מעלה, האצבע והאמה צמודות…

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר לִי: אַתָּה מְעַצְבֵּן! אֲנִי לֹא תָּמִיד מֵבִין לְמָה הוּא מִתְכַּוֵּן. אִם לְמָשָׁל הָיָה אוֹמֵר לִי: לִוְויָתָן, הָיִיתִי מַנִּיחַ שֶׁאֲנִי גָּדוֹל וְלֹא קָטָן. אִם הָיָה אוֹמֵר: יֵשׁ לְךָ עֵינַיִים שֶׁל חֲמוֹר, הָיִיתִי מַסְכִּים אִתּוֹ שֶׁהֵן אָכֵן בְּצֶבַע חוּם אוֹ שָׁחֹר. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אוֹמֵר לִי: אַתָּה מְעַצְבֵּן! לִפְעָמִים אֲנִי מֵבִין הָפוּךְ מִמָּה שֶׁהוּא הִתְכַּווֵּן… אֲנִי מֵבִין…

נָתַתִּי מְשִׂימָה לִכְתֹּב כַּמָּה מִלִּים שְׁנֵי תַּלְמִידִים הִפְשִׁילוּ שַׁרְווּלִים הִדְלִיקוּ הַמַּחְשֵׁב וְנִכְנְסוּ לַצֶּ'אט – מָה קוֹרֶה אָחִי? – כְּבָר מְאֻחָר מְעַט – אוּלַי בְּכָל זֹאת תַּעֲשֶׂה לָנוּ טוֹבָה שִׁיר בַּחֲרוּזִים לַמּוֹרָה הָאֲהוּבָה – תִּרְצוּ שָׂפָה גְּבוֹהָה אוֹ נְמוּכָה? – מָה שֶׁמִּסְתַּדֵּר אָחִי, אֲנַחְנוּ אִתְּךָ כָּתַב שֶׁיַּלְדוּתוֹ הָיְתָה לֹא קַלָּה וְשֶׁבְּכָל זֹאת מִשְׁתַּדֵּל הוּא לִמְחִילָה וְשֶׁאִמּוֹ,…

פעם תלמיד ביקש ממני בתחילת השיעור "אולי קודם נשבור את הקרח", כלומר: עזוב אותנו ממתמטיקה עכשיו ותן בדיחה או סיפור או משהו, הבטחתי לו שאתייחס לכך בתחילת השיעור הבא. בשיעור הבא נכנסתי לכיתה עם שלושה גושי קרח שהכנתי בבית (די גדולים, מכלי פלסטיק של 4 ליטרים) ופטישים ואזמלים ומברגים ומה שהיה לי, ונתתי הוראות זהירות…

בכיתה ו' שיחקתי כדורגל כפי שילדים כמוני, מתולתלים אַפְרוֹ, נקראים לדגל. שיחקתי גם עם הבנות, לעיתים בעיניים עצומות¹, קפצתי הכי גבוה שאני יכול, כמו גומי נמתח, המשחק עצמו מעולם לא הרשים אותי, אבל זו עם הצמות כל כך.   ¹ רוב המבוגרים כבר לא מסוגלים לעצום עיניים, זה חיסרון גדול.

בִּזְבּוּז זְמַןמִי שֶׁרוֹצֶה, תְּפַדַלאֲנִי הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ, מְדַלֵּג מֵעַל, זוֹחֵל מִתַּחַתאוֹ אוֹסֵף אוֹתָן אַחַת אַחַתאֶל הַכַּד הַדְּרוּזִי שֶׁקָּנִיתִי בְּעִסְפִיָאוְצוֹלֵל פְּנִימָה

בְּיוֹם צַראֲנִי נִזְהָרמַשְׁאִיר רֶגֶל אַחַתבַּחוּץ

הוּא כָּתַב עַל הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים שֶׁעָטְפוּ אוֹתוֹ הַבֹּקֶרוְעַל שַׁרְשֶׁרֶת מַחֲטֵי הָאֹרֶן שֶׁהֵכִין לָהּ לְיוֹם הַהֻלֶּדֶתהוּא כָּתַב עַל הַכְּאֵבִים בְּצַד שְׂמֹאל, מִתַּחַת לַשִּׁכְמָהבַּמָּקוֹם שֶׁרַק אֱלֹהִים יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֵלָיוהוּא כָּתַב עַל הַנַּעֲלַיִם הַמַּסְרִיחוֹת שֶׁל אַבָּא וְעַל אִמּוֹ הַתַּתְרָנִיתהוּא כָּתַב וְחָתַם וְהִגִּישׁ אֶת הַמִּבְחָןוַאֲנִי מוֹדֶה שֶׁהִתְקַשֵּׁיתִי לִמְצֹא קֶשֶׁר הָדוּק בֵּין תְּשׁוּבָתוֹלְבֵין הַדְּרָכִים בָּהֶן פָּעֲלוּ הַמַּנְהִיגִים בִּבְרִית הַמּוֹעָצוֹתבִּתְחוּם הַחִנּוּךְ…