פעם תלמיד ביקש ממני בתחילת השיעור "אולי קודם נשבור את הקרח", כלומר: עזוב אותנו ממתמטיקה עכשיו ותן בדיחה או סיפור או משהו, הבטחתי לו שאתייחס לכך בתחילת השיעור הבא. בשיעור הבא נכנסתי לכיתה עם שלושה גושי קרח שהכנתי בבית (די גדולים, מכלי פלסטיק של 4 ליטרים) ופטישים ואזמלים ומברגים ומה שהיה לי, ונתתי הוראות זהירות בסיסיות, ושברו את הקרח, מה זה שברו – פיצצו את הגושים, ולא אשכח את הפרצופים ואת שפת הגוף ואת הברק בעיניים שלהם, ותלמיד אחד שבדרך כלל היה די שקט הפך פתאום לוויקינג שואג חוצב קרח, ואחר כך ייבשנו בכיף את השלולית שנוצרה ולמדנו מתמטיקה בעיניים בורקות.
מהשיעורים שלא שוכחים
כתיבת תגובה