קטגוריה: כללי

לְשִׁעוּר הַפְּרִידָה, תַּלְמִידַי לֹא הִגִּיעוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם. שֶׁלֹּא כְּתָמִיד, הַפַּעַם גַּם אֲנִי לֹא הִגַּעְתִּי בַּהֲמוֹנַי. מָה קָדַם לְמָה

(מנוסח בלשון זכר, אך מיועד לתלמידים ותלמידות כאחד) לא מעתיקים ממישהו שאתה יושב לידו באופן קבוע, או ממישהו שהמורה יודע שאתה בקשר קרוב עימו. כאשר מגישים את העבודה למורה, יש ללבוש הבעת פנים רצינית ומותשת. כלומר, "לשדר" למורה שהכנת העבודה היתה מסובכת וגזלה זמן רב. בכל שאלה שמעתיקים, יש לשנות בחוכמה את ארגון הפתרון על…

תַּלְמִידַי יוֹשְׁבִים בַּבַּיִת בִּדְמָמָה מֵעֲלֵיהֶם מְרַחֶפֶת מִלְחָמָה לִפְנֵי רֶגַע מִישֶׁהוּ מֵאָחוֹר צָחַק אַחֵר הֶעֱבִיר לַחֲבֵרוֹ מַחַק עָמַדְתִּי מוּל שְׁלוֹשִׁים זוּגוֹת עֵינַיִם יֹפִי. בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה סִכּוּם בֵּינַיִם: לָמַדְנוּ לְחַבֵּר וּלְחַסֵּר וְשֶׁאִם קְצָת קָשֶׁה לֹא כְּדַאי לְוַתֵּר לָמַדְנוּ שֶׁקַּיָּם עֵרֶךְ מֻחְלָט וְשֶׁיֵּשׁ מוּבָן מֵאֵלָיו וּמוּבָן כִּמְעַט לָמַדְנוּ שֶׁיַּחַד אֲנַחְנוּ כּוֹחַ שִׁלּוּב שֶׁל אֱמוּנָה, לֵב וּמֹחַ נִפְגָּשִׁים לְרֶגַע…

מֵאָחוֹר תַּלְמִיד בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה מִי אֲנִי שֶׁאֶתֵּן לָהּ מַכָּה הַשִּׁעוּר הִסְתַּיֵּם, מְכַבֶּה אוֹרוֹת סוֹגֵר אֶת הַדֶּלֶת, לְהִתְרָאוֹת

מְאֻכְזֶבֶת אַחֲרֵי הַמִּבְחָן הָאַחֲרוֹן פָּנְתָה אֵלַי תַּלְמִידָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: שִׁיטוֹת הַלִּמּוּד שֶׁלְּךָ אוּלַי לֹא טוֹבוֹת אָמְרָה תּוֹךְ שֶׁהִיא מְרִימָה אֶת הַגַּבּוֹת בַּכִּתּוֹת הַמַּקְבִּילוֹת הִצְלִיחוּ יוֹתֵר רַק אוֹמֶרֶת, אֲמִתִּי, לֹא כְּדֵי לְבַקֵּר שִׁעוּר עוֹקֵב, עַל הַלּוּחַ תַּרְגִּיל לֹא פָּשׁוּט אֲנִי מְפַשֵּׁט וּמַסְבִּיר, מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת רָהוּט בְּזָוִית הָעַיִן עַל שֻׁלְחַן עֲרֵמַת שֵׂעָר מְסַיֵּם אֶת הַהֶסְבֵּר, נִגָּשׁ מְהֻרְהָר…

רַק לְחַדֵּד אֶת הַנְּקֻדָּה: קֶשֶׁב הוּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לָתֵת לְלֹא תְּמוּרָה וְאָז, אוּלַי, לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה

קאובוי של חינוך, יודע פְּרַקְדָּן יודע דרוּך, בערבוֹת הנעוּרים אני ותלמידַי שָׁרִים: יוֹדְלֵיי, הֵי, הֵי, הֵי, הֵי. תחת שמש, תחת צל, כמו רוח מתגלגל, בערבוֹת הנעוּרים אני והם מהרהרים: יוֹדְלֵיי, הֵי, הֵי, הֵי, הֵי. מגפיים, כובע, לב, עוצר לרגע, מסתובב, בוקר טוב, מה שלומכם? אתם איתי? אני איתכם. יוֹדְלֵיי, הֵי, הֵי, הֵי, הֵי. הֵי צֶדֶק,…

אֲנִי בּוֹכֶה בְּקוֹמֶדְיוֹת רוֹמַנְטִיּוֹת. לֹא מָצָאתִי טַעַם לְגַלּוֹת לָכֶם הֲרֵי מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין סְצֵנוֹת אַהֲבָה לְמִשְׁוָאָה רִבּוּעִית אוֹ לִתְכוּנוֹת טְרַפֵּז. בּוֹכֶה בְּקוֹמֶדְיוֹת רוֹמַנְטִיּוֹת אִם הָיָה לָנוּ שִׁעוּר טוֹב וְגַם אִם הָיָה שִׁעוּר רַע; מְדַמְיֵן אֶת הַטּוֹב פּוֹגֵשׁ אֶת הַטּוֹב וְהֵם מִתְנַשְּׁקִים וְאֶת הָרַע פּוֹגֵשׁ אֶת הָרַע וְהֵם מִתְנַשְּׁקִים וְאֶתְכֶם פּוֹגְשִׁים אֶת עַצְמְכֶם וּמִתְנַשְּׁקִים.

הִיא הִקְשִׁיבָה, זוֹ שֶׁתָּמִיד מְרַחֶפֶת. גָּוֶן הַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאַלְפֵי הַגְּוָנִים שֶׁכְּבָר רָאִיתִי. בֶּרֶךְ שְׂמֹאל כּוֹאֶבֶת לִי קְצָת פָּחוֹת. הָאֹפֶן בּוֹ אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הָאוֹת ק'. לֹא שָׁמַעְתִּי אַף סִירֵנַת אַמְבּוּלַנְס. עֲבוּרִי זֶהוּ יוֹם חַג.

וְהֵם צִיְּרוּ. מִי אֲנִי שֶׁאַחְלִיט כֵּיצַד נִרְאֶה מוֹרֶה מָה מִתְחוֹלֵל בְּנַפְשׁוֹ כַּמָּה אָהוּב כַּמָּה מַאֲמִין כַּמָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה רוֹעֶה כַּמָּה כִּבְשָׂה כַּמָּה נָחָשׁ-בָּרִיחַ כַּמָּה פּוֹקֵחַ עֵינָיו בְּכָל בֹּקֶר כַּמָּה נִרְדָּם וְעַל פָּנָיו חִיּוּךְ.