קטגוריה: כללי

אולי הספר "יא חתיכת",אוסף מאויר בן מאה ושבעים עמודיםשל התבטאויות לא אוהדותבארבעים ושמונה שפותמאת הסופר הדני אולף קירסקן,הוא החתיכה החסרה בתוכנית הלימודיםכדי להכין את ילדינו הצעיריםלמאה העשרים ואחת.

יֵשׁ מוֹרִים שֶׁדּוֹמִים לְקֻפְסָה וּמוֹרִים שֶׁדּוֹמִים לְעָנָן, מוֹרִים רְחוֹקִים כְּמוֹ יָרֵחַ וּמוֹרִים מַחְנִיקִים כְּמוֹ עָשָׁן. יֵשׁ מוֹרִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁהֵם וּמוֹרִים שֶׁבֶּאֱמֶת יוֹדְעִים, מוֹרִים אַמִּיצִים כְּמוֹ מַפְתֵּחַ וּמוֹרִים כָּאֵלּוּ אַבָּהִיִּים. יֵשׁ מוֹרִים שֶׁדּוֹמִים לְסֻכָּה וּמוֹרִים שֶׁדּוֹמִים לְצֵל, מוֹרִים עִם כִּוּוּן מְאוֹד בָּרוּר וּמוֹרִים עִם שֵׁם מְבַלְבֵּל. יֵשׁ מוֹרִים שֶׁהֵם רוֹקֶנְרוֹל וּמוֹרִים שֶׁשָּׁרִים 'וַיִּקְרָא', מוֹרִים בְּהִירִים כְּמוֹ…

נִפְתְּחָה דֶּלֶת הַכִּתָּהבְּשָׂדֶה סָמוּךְ נִקְצְרָה חִטָּההִתְיַשַּׁבְתָּ בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָהעָנִיתָ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָהנִגַּשְׁתִּי אֵלֶיךָ בַּהַפְסָקָהשָׁאַלְתִּי אִם קִבַּלְתָּ מַכָּה עוֹד דְּבָרִים שֶׁלֹּא קָרוּ:הַשֶּׁמֶשׁ לֹא שָׁקְעָהשַׂר אֶחָד כִּמְעַט הִתְפַּטֵּרסִמְכוּ עָלֵינוּ, נְתַחְקֵר

שִׁעוּר רִאשׁוֹן, כִּתָּה חֲדָשָׁהנָתַתִּי הַרְצָאַת פְּתִיחָה מַרְעִישָׁה:מָתֵמָטִיקָה תִּשָּׂא אֶתְכֶם אֶל עַלאַתְּ תָּעוּפִי, אַתָּה תָּעוּף גּוֹזָלהִיא תַּעֲנִיק לָכֶם קַרְקַע יַצִּיבָהפָּחוֹת שִׂנְאָה, יוֹתֵר אַהֲבָה(וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה 'אֲנִי מַאֲמִין'אֶל הָעֵינַיִם מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין)בְּסוֹף הַשִּׁעוּר נִגַּשׁ אֵלַי תַּלְמִיד:יָשַׁנְתִּי חָזָק, אֲנִי רוֹאֶה בְּךָ יָדִיד

כָּתַבְתִּי הֶעָרַת מַעֲקָב:הַתַּלְמִיד לֹא אָדִישׁ אֲבָל גַּם לֹא נִלְהָבמִמִּשְׁפָּט פִּיתָגוֹרָס לְמָשָׁל, וּבִכְלָלנִדְמֶה שֶׁהוּא קְצָת מְרַחֵף מֵעַלכָּל הַתֵּאוּר הַזֶּה, הַמִּלּוּלִישֶׁל גִּלְגּוּל נִשְׁמָתוֹ אֶל גִּלְגּוּלִיאַתָּה חָכָם אַתָּה אָהוּב, כָּתַבְתִּי, שָׂמֵחַ וּבָרִיאמַבְטִיחַ שֶׁנֵּצֵא לְהִתְפַּעֵל מִלֹּעַ הָאֲרִיאַתָּה מֵבִין אַתָּה יוֹדֵעַ, שְׁנֵינוּ כָּאן יַחַדמְנַסִּים לְהַשְׁאִיר בַּצַּד אֶת הַפַּחַד

פִּתְאוֹם קָמוּ תַּלְמִידִיםפָּצְחוּ בְּמַנְגִּינָה וּמִלִּיםסִמְּנוּ עִם הַיָּדַיִם לֵבלֵאמֹר אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ אוֹהֵב הוּא הִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לַתִּיכוֹןכִּי מִשְׁפַּחְתּוֹ פֻּנְּתָה מֵהַצָּפוֹןוְאָסַף חָבֵר וְעוֹד חֲבֵרָהבְּחִיּוּךְ כּוֹבֵשׁ וּקְרִיצָה מְהִירָהכַּדּוּרֶגֶל הִקְפִּיץ בַּהַפְסָקוֹתפְּעָמִים שִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹתבֵּין לְבֵין טְפִיחָה עַל שֶׁכֶםיִהְיֶה בְּסֵדֶר, בּוֹא, אוֹפִים לֶחֶםוְהוּא בָּא, כִּי הִרְגִּישׁ בַּיִתבַּכִּתָּה וְתַחַת עֵץ הַזַּיִתאָמְנָם חוֹלֵם עַל שָׁם, עַל אֵיךְתּוֹךְ יְצִירָה בַּסְּטוּדְיוֹ מִתְלַכְלֵךְוְצוֹבֵעַ לֵב, צוֹבֵעַ תִּקְוָהכָּל עַכָּבָה…

סוּפֶּרְמֶן וּמַלְכַּת הַכּוֹכָבִים הִתְנַשְּׁקוּ, חָכְמָה גְּדוֹלָה,אַחַר כָּךְ טִיְּלוּ בָּרְחָבָה בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת.הִבְחַנְתִּי בְּזוּגוֹת נוֹסָפִים, אוּלַי בִּזְכוּת הַמַּסֵּכָה,עָלַי לַחְבֹּשׁ מַסֵּכָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר.תַּלְמִיד מִכִּתַּת הָאַסְפֶּרְגֶרִים, מְחֻפָּשׂ לְאִישׁ-זְאֵב וּבְיָדוֹ מַטֶּה,רָקַד לְבַדּוֹ כְּאִלּוּ אַךְ הוֹצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע,פִּיֵּס כָּל מְרִיבָה, הִצִּיל אֶת הָעוֹלָם.

שׁוּב מְבֻלְבֶּלֶת, לֹא טוֹבָה בְּכִוּוּנִיםאוּלַי בַּמִּסְדְּרוֹן הַהוּא? טוֹבָה בְּעֲנָנִיםכְּמוֹהֶם מְשַׁיֶּטֶת מֵעַל עֲצֵי הַבְּרוֹשׁלִהְיוֹת תָּמִיד בַּכִּוּוּן זֶה קְצָת כְּאֵב רֹאשׁלֹא טוֹבָה בְּכִוּוּנִים, שַׁאֲלוּ אֶת הַהוֹרִיםמִיָּד יֹאמְרוּ: יַלְדָּה יָפָה שֶׁל עֲנָנִים;מֵאָז שֶׁהִיא תִּינֹקֶת קוֹרֵאת סִפְרֵי מַדָּעאַךְ לִמְצֹא אֶת הַדֶּרֶךְ – זוֹ כְּבָר אַגָּדָהאֵיפֹה הַכִּתָּה? מִזְרָח, צָפוֹנָה אוֹ דָּרוֹם…הִנֵּה עֲנַן נוֹצָה, וּוָאוּ. הַלֵּב שֶׁלּוֹ אָדֹם!

"והפונקציה שהכי אהבת?" שאלתי תלמיד,הוא הסתכל סביב, אל חבריו, ראשו הניד,"שמע, עברתי תהליך", בביטחון השיב,הרמתי גבה, לא ידעתי איך להגיב,תהליך זה פונקציה?! שאלתי את עצמי,מסובכת? פשוטה? משהו עממי?ובאיזה גוון של תהליך מדובר –ירוק בקבוק, ורוד, אולי צהוב מדבר?"היו לי חששות", הוסיף, "יהיה עמוס? מיותר?תקופת מתמטיקה שלמה, בחורף, כשקר…""אבל הסתדר לטובה", נשם, התרווח בכיסא,"הצלחתי להגיע ולהרגיש…

בחייאת רוחמה, אמרתי למורָה,וקיוויתי שבזאת אני נפטר מהצרה,בסך הכל השמטתי פרט קטן –זה האגרוף שלי ששבר את השולחן.אבל רוחמה, רוחמה בחייאת,היא נתנה בי את אותו מבט,וידעתי, כמעט לבטח, שזה אבוד,כי אמת אצלה חשובה מכל לימוד.גם אין "בפעם הבאה…שתדע!"כשמדובר על יושר, היא פשוט אגדה,ולא אכפת לה אם בבית זה בסדרושלא שולחים אותי על כך לחדר. את…