פעם עידוד היה באופנה.
פשוט כזה, טוֹגָה, לא יותר.
מדויק, מכבד, מוקיר את הדרך.
"איזו דרך יפה עשית."
"יפה שהמשכת לנסות."
היום פָּחוֹת.
היום פחות מִשֶּׁבַח,
פחות מכתר מוזהב,
מ"אין כמוךְ" או "גאון" –
אף אחד לא סוֹפֵר.
אבל תלמיד, תלמידה,
בלילה על סף חלום,
יודעים שהסיפור על החתול
שמביט במראָה ורואה אריה,
הוא רק סיפור.
כתיבת תגובה