שִׁיטוֹת לִמּוּד

מְאֻכְזֶבֶת אַחֲרֵי הַמִּבְחָן הָאַחֲרוֹן
פָּנְתָה אֵלַי תַּלְמִידָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן:
שִׁיטוֹת הַלִּמּוּד שֶׁלְּךָ אוּלַי לֹא טוֹבוֹת
אָמְרָה תּוֹךְ שֶׁהִיא מְרִימָה אֶת הַגַּבּוֹת
בַּכִּתּוֹת הַמַּקְבִּילוֹת הִצְלִיחוּ יוֹתֵר
רַק אוֹמֶרֶת, אֲמִתִּי, לֹא כְּדֵי לְבַקֵּר

שִׁעוּר עוֹקֵב, עַל הַלּוּחַ תַּרְגִּיל לֹא פָּשׁוּט
אֲנִי מְפַשֵּׁט וּמַסְבִּיר, מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת רָהוּט
בְּזָוִית הָעַיִן עַל שֻׁלְחַן עֲרֵמַת שֵׂעָר
מְסַיֵּם אֶת הַהֶסְבֵּר, נִגָּשׁ מְהֻרְהָר
גַּם מִסְפָּרַיִם שָׁם וּפִתְאוֹם צְחוֹק וּמְבוּכָה
הָיִיתִי חַיֶּבֶת, הַקַּצְוָה הַזּוֹ שְׂרוּפָה וְגַם זוֹ מְעוּכָה
אָז הִיא גָּזְרָה, מוֹסִיף זֶה שֶׁלְּיָדָהּ
אֲנִי מְהַנְהֵן וּמוֹדֶה עַל הַמֵּידָע
וּמָה לְגַבֵּי שִׁיטוֹת הַלִּמּוּד? אֲנִי שׁוֹאֵל
הִיא מִסְתַּכֶּלֶת עָלַי, גַּם הוּא מִסְתַּכֵּל