בַּמְפֵּרִים

פיזור של ילדודס למסגרות החינוך, אינו עניין של מה בכך.
הנה דוגמה, מחודש תשרי, שיוט בכביש היורד אל בית הספר,
שלושה בַּמְפֵּרִים בדרך, בהשראת אחי, גיסתי, האחיינים והאחייניות שלי.

הקטנה¹ (כיתה א'): סיוט, סיוט המורה הזאת!
סנדוויצ'ית (כיתה ד'): חכי שתגיעי לכיתה ד'…
סנדוויץ' (כיתה ח'): טל תרגיעי, אין לך מושג.
הבכורה (כיתה ט', נאנחת): אין לי כוח יותר.
האבא (לעצמו, תוך נהיגה): אתם חיים בחלום.
האמא (מתקשרת): אהובי, עושה סוּפֶּר היום?

¹ הפִּיצקִית באמת, בת שנה וחודשיים, עדיין בבית, צעדים ראשונים מהמטבח לסלון ובחזרה, בדיוק למדה לומר 'אִיכְסָה' על דברים כמו חתיכת תפוח עץ רקובה או כתם שוקו על הרצפה.