כבר אין פקקים ביום ראשון,
לשום מקום, גם לא לשיעורי חשבון,
ואין פקקים ביום שני,
כולם סגורים בבתים, לא רק אני,
וביום שלישי פעמיים כי טוב,
המורה לא אומר לי: "עכשיו תכתוב",
גם אין פקקים בבוקר רביעי,
חבל, היינו שותקים אותם יחד אני והיא,
ובחמישי כמעט אין מכוניות בכבישים,
כי מאז ראשון אנשים נהיו מיואשים,
ובשישי, שזה רגע לפני שבת,
מדמיין שוב שאני ואת,
רצים זה לקראת זו בשדה פתוח,
ריק מפקקים ומלא ברוח,
וביום שבת, פקקים של תפילות,
יש שרוצים לרדת יש שרוצים לעלות.
(קורונה, סגר II)
כתיבת תגובה