רוֹצִים לָרֶדֶת רוֹצִים לַעֲלוֹת

כְּבָר אֵין פְּקָקִים בְּיוֹם רִאשׁוֹן,
לְשׁוּם מָקוֹם, גַּם לֹא לְשִׁעוּרֵי חֶשְׁבּוֹן,
וְאֵין פְּקָקִים בְּיוֹם שֵׁנִי,
כֻּלָּם סְגוּרִים בַּבָּתִּים, לֹא רַק אֲנִי,
וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב,
הַמּוֹרֶה לֹא אוֹמֵר לִי: "עַכְשָׁו תִּכְתֹּב",
גַּם אֵין פְּקָקִים בְּבֹקֶר רְבִיעִי,
חֲבָל, הָיִינוּ שׁוֹתְקִים אוֹתָם יַחַד אֲנִי וְהִיא,
וּבַחֲמִישִׁי כִּמְעַט אֵין מְכוֹנִיּוֹת בַּכְּבִישִׁים,
כִּי מֵאָז רִאשׁוֹן אֲנָשִׁים נִהְיוּ מְיֹאָשִׁים,
וּבְשִׁשִּׁי, שֶׁזֶּה רֶגַע לִפְנֵי שַׁבָּת,
מְדַמְיֵן שׁוּב שֶׁאֲנִי וְאַתְּ,
רָצִים זֶה לִקְרַאת זוֹ בְּשָׂדֶה פָּתוּחַ,
רֵיק מִפְּקָקִים וּמָלֵא בְּרוּחַ,
וּבְיוֹם שַׁבָּת, פְּקָקִים שֶׁל תְּפִלּוֹת,
יֵשׁ שֶׁרוֹצִים לָרֶדֶת יֵשׁ שֶׁרוֹצִים לַעֲלוֹת.

(קורונה, סגר II)