גוֹגוֹאִים

אם סעדיה המורה לא היה משכים אותו, הוא לא היה קם.
כלומר, היה מתעורר מתישהו, מתגלגל מהמיטה
ומגיע לבית הספר כשהשמש כבר מתחילה לחשב את מחר.
סעדיה¹ דאג שהוא והשמש יִפָּגְשׁוּ עוד היום
וישחקו תופסת או מחבואים וירוויחו לפחות ארבעה גוגואים
ואולי אפילו יִמְצְאוּ מכנה משותף.
סעדיה השכים ולא התנצל; "קום," אמר, "זכותךָ להתיידד."

¹ שאהב לבצוע את החלה בערב שישי ולקרבה אל אפו לפני שטעם ממנה, שידע שבמחווה זו אין גאונות אבל יש יופי, שהביט בעיני אשתו מאז גיל תשע-עשרה, שתלה תקוות בעיקר בעצמו.