קקטוסים

נער די גבוה עם כוונות טובות
ונערה מתולתלת חרוצה,
עומדים בראש מועצת התלמידים,
להקשיב, להמציא, לתת עצה,
ישיבות ואקסלים מכאן ועד ירושלים,
תמיד מחייכים¹, מדי פעם שלוק מים,
מלוות אותם דאגות ש…בוא נגיד,
אין לכל תלמידה וגם לא לכל תלמיד.

למשל: נו, אולי תזיז לנו את המבחן,
זה מה זה לא נוח, אני לא אהיה מוכן,
ערב לפני כן יש פרק בסדרה 'משוגעים'
ואני חייבת גם לבדוק כל מיני סְטוֹרִיִים,
דבֵּר עם גיורא², שיסביר שזה הכי חשוב
לחגוג עד הבוקר יומולדת עם האהוב.
או למשל:
אין דוכן גלידה ברחבה, נראֶה לָךְ הגיוני?!
כן, תשאלי גם אותו, זה לא רק אני.
ולמה אין מספיק קקטוסים בחצר?
שמעתי פעם מישהו חכם אומר
שהדקירות עוזרות להתרכז מאוד –
אתה קולט בְּשנייה ולא צריך יותר ללמוד.
או למשל-למשל:
כיסאות מסתובבים. בסיסי, לא?
אני רוצה להיות בצד שלה ופתאום בצד שלו.
מזמינים ב'עלי-אקספרס', עולה כמה שקלים,
כולל ידיות מתכווננות, מסאג' וגלגלים,
גיורא יגיד למנהלת שזה בָּדוּק –
כל משימה הופכת מיד לתקתוק.
ופולין, סתם דוגמה,
למה מחלקה רגילה ולא ראשונה?
גם ככה אנחנו נוסעים לראות שם זוועות,
אז לפחות שבדרך נוכל קצת ליהנות.

(היה גם רעיון, אמיתי, לג'קוזי ובריכה,
אבל בהנהלה צחקו, חשבו שזו בדיחה,
בכל זאת התעקשו להציג דגם מוקטן,
כשגיורא בטעות הפך עליו את הפינג'אן)

ועוד כהנה וכהנה מחשבות,
לַגָּבוה ולַמּתולתלת,
עד שלפעמים הם שומעים דפיקה
אבל מפחדים לפתוח את הדלת.
נו מה עכשיו?! חושבים לעצמם,
כבר הוספנו יום לונה-פארק ויום ים,
שוב הנודניקים שרוצים חדרי שינה?
גיורא אמר שההסתברות לכך קטַנה…
אז חלאס, הם לא פותחים,
משתרעים על הספה, רגל על רגל, נחים,
"מחר יום חדש", הוא שולח לה,
והיא עונה לו באימוג'י של מְתוּלְתָּלָה.

¹ נדמה שהחיוכים שלהם משלימים אחד את השני.

² גיורא מלמד תנ"ך,
גיורא הייטקיסט,
לב זהב, עיניים כחולות,
רוצה להיות גם קראטיסט,
לגיורא אין עדיין ילדים,
אז בינתיים הוא אבא
של מועצת התלמידים.