דאייה

מן הדאיות החביבות עליי ביותר,
היא זו שבישיבות הציונים.
מרחף מעל האיחורים והחיסורים וההפרעות,
מרחף מעל הנכשלים שצבועים באדום.
מרחף מעל הורים גרושים או אלימים
או סתם כאלו ש(נדמה ש)לא אכפת להם.
מרחף מעל הנשואים באושר.
מרחף מעל הבעות פנים שמופנות כלפי מעלה
והבעות פנים שמופנות כלפי מטה,
מרחף מעל החינוך המיוחד,
החינוך הלא מיוחד
והחינוך שעוד יהיה מיוחד.
מרחף מעל התקנון, מעל פינת ההנצחה
ומעל התבדחויות עצובות על ריטלין.
אלמלא הרוח הטובה המלטפת את פניי,
הייתי מזיל דמעה.