סוללות

כשמתחיל החופש הגדול,
אני שולף את הסוללות מהשעון המעורר,
את זאת עם המינוס וזאת עם הפלוס,
יוצא לרחוב הראשי בבוקר,
בשעה של הפקקים והעיתונים והשתיקות מאתמול,
ומניח אותן בזריזות באמצע הכביש.

יושב על האדום-לבן וממתין.

אנשים מסתכלים עליי,
על הילד המוזר הזה עם הפיג'מה ונעלי הבית,
שיכל לחלום עכשיו כמה שבא לו ובכל זאת
יושב כאן, שׂיער פרוע וסימני שינה,
שבמקום להתעורר בָּאיטיוּת האפשרית קם נמרץ,
ביום הראשון של החופש הגדול,
בשעה הכי מפויחת, לפני שיגיע היום השני,
ויצא להניח אותן מתחת לאלפי גלגלים,
ויושב וממתין עד שיחלפו עשרה סֵמִי-טְרֶיילֵרִים
או הטרקטור של עזרא המשוגע.