פרצוף של פוקר

אם רק הייתי יודע מה יופיע במבחן,
אפילו רמז, משהו, הייתי מגיע הכי מוכן,
ועונה תשובות מהחלל, לא סתם, בְּאלוהים,
והמורה מיד היה רץ לספר לְחברים,
רְאוּ – היה מצמיד להם את המבחן לפרצוף – מושלם!
וכולם היו מסכימים איתו, כולם.

אם רק הייתי מצליח לפענח את עיניו –
כשהן מתגלגלות שמאלה, מה זה אומר? ועכשיו?
הייתי תוך שנייה רושם על פתק: זה יופיע, זה לא,
בהפסקה, כמו מלך, נותן כִּיפִים לה, לה ולו,
ובשנת הצהריים, אחרי שזללתי פסטה עם פַּרְמֶזָן¹,
הייתי מסמן כבר (שלא אשכח) את הקודקוד של המעוין.

אז אני קורץ לעברו שוב, ושואל כבדרך אגב,
והוא, שרואה הכל, מבחין שאני נלהב,
הלב הרחב-רחב שלו פועם-פועם-פועם,
אנחנו לא שומעים כלום, מבחינתנו הוא דומם,
ו"סקרנות, אמרתָ לנו, היא ערך מאוד חשוב…"
מאחורֵי פרצוף של פוקר, הוא מתפקע מצחוק, אהוּב.

¹ גבינה קשה וגרגירית שמקורה בעיר פארמה שבאיטליה, ומכאן שמה. זו גם מילה שאמא שלי אוהבת להגיד מאז שהייתה ילדה קטנה ואבא שלי אוהב לשמוע.