שוליים

באותה תקופה הקשבנו לנוער שוליים.
לא היינו נוער שוליים, אבל הקשבנו.
רצינו להיות.
ואולי כן היינו, שוליים אחד של השני,
כל הנהדר והקסום והגמיש.
שוליים – ההתחלה והסוף של הכל.

נסענו לפסטיבל ערד לפגוש שוליים אחרים,
שוליים אחרות. לפגוש מסתורין.
התרחבנו.

נדמה כי עם השנים,
שוליים הולכים וצרים
ומצטמקים וצרים, עד שיום אחד
מתעורר אדם ללא שוליים.
עצוב.
אנחנו למשל, שוליים של השמש,
ובלעדינו, היא סתם אחת.

לזכרו של אודי קאשי