המכתב

אני מציע לו לכתוב מכתב,
הוא מסתכל אליי במבט מאוכזב:
מה הוא מבין, מכתב זה פָּסֶה,
אני יודע מה אני עושה.

אז תעשה מה שאתה יודע,
כשהייתי בגילךָ, אתה שומע?
קראו לה נורית, הייתי מאוהב,
גנבתי מהמזכירוּת דף מוזהב,
מאלו שמעניקים לשר החינוך,
כדי שאחרי הביקור יֵצֵא עם חיוך,
ויספר לחברים שלו במשרד,
שבית-הספר שלנו מיוחד,
מקום עם ערכים ואמונה וחזון,
ולא סתם דיבורים מתוך רזון,
ונורית, למרות שהיא לא שָׂרה,
הגיע לה מוזהב, מאותה מגירה,
אז גנבתי, מהמגירה השלישית,
והוספתי פרח וחתימה אישית,
והגשתי לה, לנורית, תוך קידה,
כי קידה הופכת מילים לאגדה,
ומאז אני מולה והיא כל בוקר מולי,
רק משום שהקשבתי למורֶה שלי;
משום שקמתי, בטוח, מהכיסא,
בלי לדעת מה אני עושה.