עַל הוֹרָאָה IV

מִלִּים רַבּוֹת,
שְׁתִיקוֹת קְצָרוֹת מִדַּי.
וּמִלִּים יוֹדְעוֹת הֲרֵי לְהַסְתִּיר אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב,
לִשְׁמֹר אוֹתָן לְעַצְמָן…
הִנֵּה צִפּוֹר שְׁבוּרַת-כָּנָף
מִתְחַנֶּכֶת עַל יְדֵי הַטֶּבַע;
לְלֹא תַּעֲמוּלוֹת.