מוֹרֶה מְשֻׁקְלָל

הַיּוֹדֵעַ לָשֵׂאת וְלָתֵת,
הַיּוֹדֵעַ לִשְׁתֹּק.
הַמַּשְׂכִּיל לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר עַל לִבּוֹ
מִבְּלִי לִסְתֹּר הִלַּת-חֹק.

הָאוֹחֵז בְּדֵעוֹת בִּכְדֵי לְחוֹלְקָן,
הַשּׁוֹאֵל שֶׁלֹּא כְּדֵי לַעֲנוֹת,
רֵיק וּמָלֵא כִּקְלָף עַתִּיק,
הַמֵּעֵז לְחַבֵּק קֻבְלָנוֹת.

הַיּוֹדֵעַ לִבְרֹר בָּר מִן הַתֶּבֶן,
אַמִּיץ אוּלַי כְּפָרָשׁ,
חוֹבֵב פִּיּוּט פְּעָמָיו,
דּוֹבֵר פְּשָׁט וּדְרָשׁ.

הָאוֹמֵר אֱמוּנָה וּפוֹשֵׁט בָּהּ יָדָיו,
לְקָרֵב בֵּין לְבָבוֹת תַּלְמִידָיו.

שֶׁאֵינוֹ מְסַלֵּף לְשֵׁם הַסִּלּוּק
אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁיִּגְדַּל חִנּוֹ.
הַבָּקִיא בְּדִינִים חֲתוּמִים
בִּכְדֵי לְהַמְצִיא אֶת דִּינוֹ.