לפחות השתדלתי

העברתי לה פתק, היא קראה,
בהפסקה, זרקה מבט קצר אל המראָה,
אחר כך ניגשה דּוּךְ לדבר איתי,
מול כל היופי הזה, האלמותי,
לא יכולתי לעמוד, התגלגלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

קל יותר למצוא אותי מחייך,
מאשר את חמתי על מישהו שופך,
כשמילמלה "לא יֵצֵא ממך כלום",
הרגשתי ממש כמו צ'ופצ'יק של קומקום,
לא הצלחתי להתאפק, השתוללתי.
אבל לפחות השתדלתי.

היה לי את התירוץ המושלם,
בדקתי אותו כתוב וגם מדוקלם,
ברגע האמת הכל באוויר התפזר
מול "סיכמנו שאתה יותר לא מאחר!"
לא הצלחתי לענות, התבלבלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

אני כבר חגורה שחורה,
מוזר, עדיין לא חסין מכל צרה,
כשחטפתי באימון בעיטה מסובבת,
הרגשתי את כל הבטן שלי מתערבבת,
לא הצלחתי להזדקף, התקפלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

לדעתי ההפסקות קצרות מדי,
אז כתבתי מאמר מקיף על נגד ואולי,
קשה להסביר למנהלות מְבוּגָּרוֹת,
שנדרש יותר זמן כדי לחזר אחר נערות,
לא הצלחתי לשנות, התרגלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

מחר טקס יום הזיכרון,
כיבסתי חולצה לבנה עם צווארון,
בשנה שעברה היו בה כל הכפתורים,
פתאום במקום חלקם יש עכשיו חורים,
לא הצלחתי להתחייט, התרשלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

הבטחתי שהפעם אלמד למבחן ברצינות,
הרגשתי שיש בתוכי הִתְכַּוְונְנוּת,
ויתרתי השבוע על אימון כדורסל,
ועל שלישי בערב, עם דנה, על ספסל,
לא הצלחתי לעבור, נכשלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

אני חושב שאני לא פחות מוכשר,
מכל תלמיד שיש לו מיליון עפרונות בקלמר,
אז למה כשכתבתי בָּעיפרון הלבן,
המורה שוב אמרה שזה בעליל בלתי מובן?
לא הצלחתי להשתפר, התפתלתי.
אבל לפחות השתדלתי.

תמיד תמיד תמיד אני נשאר,
אפילו עוזי חיטמן לא התלבט, פשוט שר,
לפעמים רוצים ממני שְׁנֵי אני שונים,
אני מרים גבה, הם כנראה לא מבינים,
לא הצלחתי להשתכפל, התבדלתי.
אבל לפחות השתדלתי.