לאט יותר בבקשה

לאט יותר, בבקשה,
שלא אהפוך שוב אדישה.
לאט יותר, מורה גיבור,
אני מתחיל לראות הכל שחור.
לאט, מדי פעם הפסקה,
שנוכל לנשום, להריח הרפתקה.
לאט.
לאט זה יחסי.
שאלו את מר צב,
שמנסה ללחוש מזל טוב לַארנב.
לאט זה יחסי.
שאלו אישה,
שעבורה דקת לֵידָה
היא כמו מלחמת התשה.
לאט חביבי, תחשוב 'בדואי בסיני',
מול שקיעה, מכין איזה תה,
או קפה עם הל אולי.

היי, היי! את זה הבנתי!
פתאום אני לגמרי שרמנטי.
מממ, עכשיו, בצבע, הכל ברור,
ובאמת אמרו אז "יש לה ראש של מדענית
וגם יופי של ברבור".

ושוב הלכתי לאיבוד…
לא נראה לי שמישהו מכך טרוד.
לא הגיוני, כן הגיוני,
כן הגיוני, לא הגיוני –
כולם כאן מרגישים כך
או שזה רק אני?
לאט.
מ-מ-ש  ל-א-ט.
גם פחות מילים, יותר דוגמאות,
אחרת לא נותר לי אלא לבהות.
לאט יותר, בבקשה,
לאט יותר, זו לא בושה.