חבורה

היינו חבורה, אני והם,
אם איני הוזה, אם איני חולם,
שטים בין איים דקים של נוסחאות,
מנסים לשים לב לְנפלאות,
העולם הזה ממבט של נעורים,
משתדלים להיות פחות יהירים.

היינו חבורה, הם ואני,
לא תמיד למענם, לא תמיד למעני,
כמו עצים טובים שבחורשה,
נושאים למטה שורשיהם בבקשה,
למים, לצמיחה, לגבורה,
לחיי הכיפאק היי של חבורה.

*

כששרטטתי על הלוח מצולע,
תמיד ידעו ליצור ממנו איש, תפילה.

(איש עם עיניים עגולות גדולות, אוזן אחת קשובה,
אף עקום ופה תואם, עם שיניים קצת מפלצתיות
ותלתלים מצחיקים כאלה, כמו של שירלי טמפל)