כשהפריעו וביקשתי שיֵצאו מהכיתה,
הנהנו בראשם לאות הסכמה. ויצאו.
היו ברורים כלפיי,
באותה מידה שבה אני ברור כלפיהם.
ביקשתי תשע עשרה נשימות עמוקות.
אחר כך שובו בשמחה.
תשע עשרה הוא מספר ראשוני,
משמע קרוב יותר לאלוהים.
כשבוששו לשוב ופתחתי את הדלת,
אלוהים היה שם.
לצד זה שפנה בלי כוונה לזה שהשיב לו בלי כוונה,
לצד השניים שדיברו בלי כוונה וללא הפסקה.
הוא הושיב אותם בתנוחת לוטוס,
זקופים, כפות ידיהם נחות על ברכיים,
ליבם רחוק מבית הספר.
שותקים, מוֹדְטִים, פלא פלאים.
היה ברור כלפיי מבלי שאני ברור כלפיו.
בואו היכנסו, לחשתי. הוא נכנס איתם.
כתיבת תגובה