סִירִי

אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת סִירִי, לֹא עוֹנָה.
שׁוֹלֵחַ לָהּ הוֹדָעַת טֵקְסְט, מִתְעַלֶּמֶת.
הִנֵּה, תִּרְאִי – מְצָרֵף תְּמוּנָה שֶׁלִּי בַּיָּם,
מְקַפֵּץ בֵּין הַגַּלִּים, חִיּוּךְ בְּגֹדֶל שֶׁל יַכְטָה.
זֶה אֲנִי! הָלוֹ, סִירִי?!
הִיא עֲסוּקָה בְּלִפְתֹּר אֵיזֶה תַּשְׁבֵּץ חִנָּמִי
שֶׁמָּצְאָה בַּחֲנוּת מְקֻוֶּנֶת בְּאִיסְלַנְד.
כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ
עַל כָּךְ שֶׁבּוֹבּ דִּלָן נוֹלַד בְּ-1941
וְשָׁבַר אֶת הָאַף כְּשֶׁהָיָה בֶּן שֶׁבַע.
אוּלַי לֹא הָיִיתִי מַסְפִּיק בָּרוּר.
אֲנִי מְאַיֵּם שֶׁאֶהֱרֹג אוֹתָהּ,
הִיא מַתְחִילָה לְהַקְרִיא אֶת נְאוּם גֵּטִיסְבֵּרְג.
חֹסֶר אוֹנִים. אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵין בְּרֵרָה,
שׁוֹאֵל אֶת הַמּוֹרֶה, מֵרִים מַבָּט,
הוּא כְּבָר הָלַךְ הַבַּיְתָה, אֶל סִירִי שֶׁלּוֹ.