שְׁלִישׁ תלמיד

[א]

"עוז ואיתי, בואו בבקשה לכאן,
כדאי מאוד שננצל את הזמן,
שבו לידי, פִּתרו, אעזור לכם אם צריך",
הרי אתם תלמידים ואני המדריך.
הם אכן התיישבו, דיברו על כרטיסים למסיבות,
"אם לא יצליח, אנו עלולים להיכנס לחובות",
ניסו לחשב כמה, קצת הסתבכו,
מולם ספר חשבון, שאותו עדיין לא פתחו…
מסביבם נערים ונערות חרוצים,
שפחדו בהתחלה ועכשיו די מרוצים –
אחרי שפסעו לצידן יותר משתי פסיעות,
הפונקציות להם כבר פחות מרתיעות.
"אם האוטו התקלקל", איתי פתאום הפך סוכן,
"לפני ש'תה מוכר אותו, 'תה חייב לתקן?"
עוז מתופף על השולחן, מהנהן,
ומזמזם לעצמו את 'אתה מעצבן!'
אני צוחק בִּפְנִים, אל שניהם מביט,
לוּ הייתי קוסם, אם היה לי שרביט,
הייתי עושה שהספר יִפָּתַח
ואותם לתוכו יזמין או פשוט ייקח.
אז אולי יבינו שגם בו יש מסיבות,
עם אורות נוצצים, מוזיקה ואהבות,
עוז פותח מחברת ומחכה לשמוע מה אגיד,
"שניכם ביחד", אני אומר, "זה שְׁלִישׁ תלמיד."

[ב]

לתפארת קישטו את הכיתה בְּחלומות,
מילה טובה, חיבוק, הפגישו עולמות,
ובבית, לרגע, בין חִירִיק לְחוֹלָם,
למדו להתיישב ליד עצמם.
לשבת בעצמךָ ליד עצמךָ,
זה אולי הדבר הכי קשה בעולם.
האם הצלחת מאודךָ לשבת ליד עצמךָ?
אני, אתם שואלים?
אני בסך הכל יודע מה זה 'שְׁלִישׁ',
והסך הכל הזה נתן להם להרגיש,
שאכפת לי מהם כמו מכל השאר,
שאני מקפיד שאף אחד מאחור לא נותר.
ושני אלו, שהיו שְׁלִישׁ תלמיד,
נו, מה אומר ומה אגיד –
הם יודעים עכשיו מה זה 'שָׁלֵם',
(ממש במציאות, לא כשאתה חולם)
כך השמיים החליטו בינינו לְחַבֵּר,
וזה תמיד, תמיד עדיף על לְחַסֵּר.

[ג]

נהיו חיילים, מסוּרים, מפקדים,
מולם זוגות זוגות תלמידים,
(שלפני שנייה חגגו סוף יב'
ותיכף יעצמו עיניים וישגרו טיל נ"ט),
"כדאי שננצל את הזמן, אעזור אם צריך,
שרוך ירוק זה סימן שאני מדריך",
וזוג אחד, סתור שׂיער, קצת מבולבל,
שלא כל כך הקשיב וגם לא שאל,
צעד שמאל-ימין במקום ימין-שמאל,
צעד על פס לבן במקום על פס כחול,
אז הסבירו לו ימין, הסבירו שמאל,
הדגישו לבן הדגישו כחול,
"עכשיו יותר ברור?" הזוג מהנהן,
עוז נזכר וצוחק ולא מתעצבן,
איתי מפהק מאחורי הרֵיי-בָּאן, העדשה,
וחושב לעצמו: שני אלו זה שְׁלָשָׁה.

[ד]

"מתגעגעים להיות שליש תלמיד",
כתבו לי אחרי כמה שנים,
וזה אומר שהיה אז מה טוב ומה נעים,
גם "זכות הייתה להיות שליש תלמיד שלךָ",
כן, הכוח של החיוך, העוצמה של הבדיחה,
אני צוחק בִּפְנִים, אל שניהם מביט,
לוּ הייתי קוסם, אם היה לי שרביט.

יוטיוב: אתה מעצבן!