"זו לא חוכמה", היא אמרה,
"יש לי חולשה אמיתית לשירה…"
אז שלפתי ת'גיטרה והדלקתי מדורה,
השיעור הפך לקומזיץ, איזו מוֹרָה!
שרתי כפי שמאודי לא,
כלומר, נתתי את הלב כולו,
למרות כפיים, תיפוף, צחוקים ומה לא,
רועי על השולחן נרדם כהרגלו.
פיספס שיעור לא מהעולם הזה,
הרי כל תלמיד על קומזיץ בכיתה הוזה,
במקום לנתח – "כך זה וכך זה…"
שרנו יחד את כל פרקי המחזה.
כתיבת תגובה