קִיטְלֵרִים (חתולי-היטלר)

כשהמציא את הַקִּיטְלֵרִים, שמחתי מאוד,
אף על פי שההקשר כלל וכלל אינו ורוד,
שמחתי על ההווה, על שהוא הוא התאריך,
קיוויתי שאת שיעורי החשבון יתחיל להעריך.
הרי מי שממציא מושג כזה בטח יודע למדוד,
מי שמלחים כך עולמות, ודאי יודע לאמוד,
את טיבם של אנשים, טיבם של מִשטרים,
קסמן של נוסחאות וגדולתם של מִספרים.

אך יהונתן מעדיף מילים טובות על דף לבן,
רומן פתלתל בעיניו הוא יותר מסודר, מובן,
כנראה קל לו להיות שָׁם דמות בַּסיפור,
וכשאתה בעצמךָ דמות – הכל יותר ברור.
אתה מחליט – עכשיו לשם, עכשיו לכאן,
אתה בוחר אם להוסיף או להוריד קצת זמן,
אתה יכול להיות קבצן ביום אביב,
או מלך עם כוחות, כשהעוני כבר מכאיב.

פרק שלוש: נעלם לתוך חלום
לראשו שוב כובע צמר, על הלוח רוקד טוש,
יהונתן ישן כל כך, לא מפריע לו זבוב, יתוש,
השולחן עבורו הוא כרית נוצות רכה,
וההסברים שלי הם כמו תפילה ארוכה.
אולי. אולי כשיתעורר ימציא מושג חדש,
מתוך דאגה אמיתית, מתוך אומץ או חשש,
הוא מעדיף מילים כתובות היטב על דף לבן,
חשבון עבורו, בינתיים, הוא סיפור פחות מובן.