מיקה כהן לקחה את חייה,
כמו שהם, עגולים רוב הזמן,
והשליכה אותם אל החלל.
מיליון דולר בחלל, חשבה,
שווים פחות מן החיוך שלי.
הקיבוץ הזדעזע, מהאומץ, מהעושר.
עושר שיכול היה לממן תקציב שנתי,
כולל חדר הנצחה, אם רק היה בוחר בכך.
חבריה הקרובים נפעמו
כפי שכלנית נפעמת רגע לפני הידרסותהּ
על ידי שני גורי לברדור שהחליטו
לשחק תופסת דווקא עכשיו.
בימים בהם שיפוט כבר היה מקובל,
מיקה כהן הייתה הראשונה בשכבה
שהקשיבה לשינייד או'קונור
מבלי לשפוט אותה.
אנשי סודהּ, שעבורם ציוץ ציפורים
הוא שירה ולא רק מטאפורה, כעסו.
צודקת אמרו, והניפו שלטים ריקים.
אין כאן מקום לכמונו.
מיקה כהן לקחה את חייה,
כמו שהם, עגולים רוב הזמן,
ותלשה אותם מן הציוץ.
אנשים משלמים הון
בכדי ששיערם יגלוש באופן המתאים לליבם.
מיקה נולדה עם שיער שגלש באופן הנכון.
שם בחלל, יוכל לעשות כרצונו.
לזכרה של מיקה
כתיבת תגובה