לֹא קוֹסֵם

הַמּוֹרֶה, מָה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ בְּעֶצֶם,
הוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה אֵיזֶה קֶסֶם.
שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתִי מֵעַכְשָׁיו, יַגִּיד:
"הוֹ, זֶה תַּלְמִיד!"

בֶּאֱמֶת, אֲנִי מְאוֹד רוֹצֶה,
אַךְ אֵין לִי כּוֹבַע אוֹ שְׁפָנִים,
וְגַם הַהוֹרִים שֶׁלִּי כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ מְעוּנְיָינִים,
לְהוֹצִיא מִמֶּנִּי אֶת הֲכִי טוֹב,
אוֹ לְפָחוֹת לִהְיוֹת לְכָךְ קָרוֹב.
אַתָּה מֵבִין, אִם אַצְלִיחַ לָתֵת לְךָ יָד,
אוּלַי אַפְסִיק לְהַגִּיעַ, כְּמוֹ תָּמִיד, מֵהַצָּד.

אַתָּה קוֹסֵם, נָכוֹן?
נִדְמֶה לִי שֶׁאָמַרְתָּ אֶת זֶה בַּשִּׁיעוּר הָרִאשׁוֹן…

אוּלַי נַתְחִיל בְּקֶסֶם פָּשׁוּט,
שֶׁרַק יְהַבְהֵב בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה טָעוּת.
אָז נַעֲבוֹר לְקֶסֶם יוֹתֵר מוּרְכָּב,
מְאוֹד בָּרוּר אֲבָל כִּבְדֶרֶךְ אַגַּב,
הוּא יְלַמֵּד אוֹתִי מִדֵּי פַּעַם לָשִׂים לֵב,
שֶׁדְּבָרִים שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא אֲנִי גַּם קְצָת מְחַבֵּב.
בַּסּוֹף נַגִּיעַ לַקֶּסֶם הַקָּבוּעַ,
שֶׁיִּגְרוֹם לִי לַחְשׁוֹב
עַל כָּל מָה שֶׁהָיָה בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ.

הַמּוֹרֶה, מָה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ בְּעֶצֶם,
הוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה אֵיזֶה קֶסֶם.
שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתִי מֵעַכְשָׁיו, יַגִּיד:
"הוֹ, הוֹ, זֶה תַּלְמִיד!"
אִם רַק דִּמְיַינְתִּי, וְאַתָּה לֹא קוֹסֵם,
אֲנִי מַעֲדִיף, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי, לְהֵיעָלֵם.

ראו גם: מורים, אתם לא קוסמים