כמו קיץ לאביב

את חשובה לי.
לא, אהובה זו מילה יותר טובה.
אהובה כמו השמיים,
כמו חיוך של תינוק, כמו מים.
אהובה כמו השקט שאחרי רעש גדול,
השקט שצועק "גם אני יכול!"

את יקרה לי.
בעצם, תאומה זו מילה יותר מתאימה.
תאומה כמו שמש לירח,
כמו איש אשר עם אלוהים משוחח.
תאומה כמו עלי הדס לְשָׂרָךְ קוצני –
ככה אנחנו, את ואני.

את קרקע בטוחה לי. קרקע בטוחה.
כמו אדמה לגשם, כמו קיץ לאביב…

דעי.
אני אומר זאת לך וגם נשבע מול הראי:
אם פתאום יבוא בינינו שבר,
מבטיח לך שאמציא לנו עזר;
בנייה אמיתית, לא גשר מט לנפול,
בנייה שבזכותה נמשיך יחד לגדול.
לגדול כמו צניעות, כמו הכוח של אמונה,
כמו הדברים שבאמת מובילים להבנה.

אחרי כן –
כשנסיים את התיכון, אבקש להיות הראשון.
הראשון שיציע לך טבעת מוזהבת,
הראשון שירגיש אם את אפילו קצת כואבת.
אבקש שאת כל אותם רגעי נעורים,
נהפוך למשפחה שמֵחה, ילדים והורים.