זה לא מובן מאליו

כשתלמיד אומר: "זה לא מובן מאליו",
אני מזדקף מיד ממש עם כל הגב.
בני אדם הרי נוטים זאת בקלות לשכוח,
לכן כדאי, אם יש אפשרות, לטרוח,
להזכיר, במפורש, לא רק ברמז קל,
שהמובן מאליו, הַטְּרִיוְיָלִי, חמקמק ופתלתל.

כשתלמיד מזהה, בלי לנסות למצוא חן,
כשליבו ללא רבב והוא לגמרי כָּאן וְכֵּן:
"היא מתכוונת שזה לא מובן מאליו",
אני פתאום בשמחה ובחמימוּת נעטף,
מרגיש מורֶה, אולי אפילו מנהיג,
כי מאז שנפגשנו אני מקפיד להציג,
את סוּגְיַת 'להודות על מה שיש',
וזה בסדר גמור גם תוספת לבקש.

כשתלמיד מציין זאת בלי להתהדר,
אני חושב על שַׂר הרווחה, אולי על שַׂר אחר,
ומקווה שהוא זוכר, או לפחות לא שכח,
את המסע הזה של תלמיד-חייל-אזרח,
ודואג לנו, כלל האנשים שבאחריותו,
שלא נהיה טְרִיוְיָלִים, אלא חשובים כאחותו.