וודקה-לימון

הנער שקילל אולי עכשיו מתפלל
שהקללה עברה ליד, שלא פגעה בו, אלא בצד.
הנער שקוּלל אולי כבר מקופל
תחת שמיכה עבה, מספר לה כאבו, היא מקשיבה.
ואולי שניהם בכלל זרוקים בְּגַפָּם על ערסל,
מַשְׁקִים את הזיכרון בוודקה עם טיפת לימון
ושוכחים, ושוכחים, כי אין מה לעשות, מוכרחים.