הַשִּׁעוּר הֲכִי אָרוֹךְ

הַיּוֹם הָיָה הַשִּׁעוּר הֲכִי אָרוֹךְ.
בֶּאֱמֶת.
הִגַּעְתִּי לְמַאְדִּים,
חָפַרְתִּי שָׁם בְּאֵר בְּעוֹמֶק שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מֶטְרִים.
אֶת הַמַּיִם מִתַּחְתִּית הַבְּאֵר שָׁפַכְתִּי, דְּלִי דְּלִי,
אֶל הָעֵמֶק הַסָּמוּךְ.
הָעֵמֶק הָפַךְ לְנָהָר עָצוּם, מָלֵא דָּגִים וְשִׂמְחָה,
וְכָל הַחַיְיזָרִים הִתְכַּנְּסוּ לַחֲגוֹג אֶת תּוֹם הַבַּצּוֹרֶת.
לִימַּדְתִּי אוֹתָם עִבְרִית (כּוֹלֵל נִיקּוּד),
הֵם לִימְּדוּנִי לְנַגֵּן עַל כְּלִי שֶׁנִּקְרָא: מַנְדּוֹלִיפוֹן.
כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַכִּיתָּה, הַמּוֹרֶה סִיֵּים לִפְתּוֹר
תַּרְגִּיל לֹא מְסוּבָּךְ וְאָמַר:
הִנֵּה – אִיקְס שָׁוֶוה שְׁתַּיִים וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים.