גליה

כשאני מדבר על השתדלות, אני מדבר על
להניח את סיכומי ההיסטוריה מתחת לכרית.
המוח הרי עובד תוך כדי שינה.
אז שיעבוד.
שיסדר לי שמות, מקומות, תאריכים.
שישים לב למרקר הצהוב, למחיקות, לחיצים.
שיפענח את מה שכתבתי בכתב חרטומים.
נראה אותו.
למי אכפת אם הדפים יתקמטו.
רוצה לזכור, לזכור, לזכור. מילה במילה.
ואחר כך לשכוח, ולגשת לגליה, כמו מלך,
ולשאול אותה מה היא עושה היום בערב.