אֲנִי וְהוּא

הַמּוֹרֶה הִגִּיעַ לַשִּׂיא.
יוֹתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַצְחִיק.
"בְּבַקָּשָׁה פֵיָה טוֹבָה,
עֲשִׂי שֶׁעַכְשָׁו יַפְסִיק."

"לֹא", הִיא מְסָרֶבֶת,
"רַק אִם יַמְשִׁיךְ יִלְמַד,
כֵּיצַד נִשְׁמָע מִישֶׁהוּ
שֶׁפִּתְאוֹם צוֹחֵק לְבַד."

אָז אֲנִי צוֹחֵק אִתּוֹ.
כֻּלָּם כְּבָר מִזְּמַן נִרְגְּעוּ.
בַּהַפְסָקָה יַצְבִּיעוּ עָלַי כָּךְ,
אֲבָל בֵּינְתַיִם זֶה אֲנִי וְהוּא.