יש כאלו שעושים זאת בקלות.
צ'יק-צ'ק, אחת ושתיים.
לי זה יכול לקחת אפילו שעתיים.
אני מקפיד על ההתחלה,
הרי משם הכל נמשך,
ומנסה לדמיין רכס שנמתח,
עד פסגת ה'מּוֹן בּלָאן' שבצרפת,
שם ילדה בשם נוֹנִי,
הצליחה לסלסל את הקו כמוני.
נשתה תה, נתחבק חזק,
מרוב קור אני אתעטש.
אחר כך, שנינו למטה נתגלש.
הנה. זהו זה.
אני ממש אדריכל! שרטוט מפואר.
יכול להיות שהשיעור כבר נגמר?
גיל ברנד / דף הבית 
כתיבת תגובה