קטגוריה: כללי

מן הדאיות החביבות עליי ביותר, היא זו שבישיבות הציונים. מרחף מעל האיחורים והחיסורים וההפרעות, מרחף מעל הנכשלים שצבועים באדום. מרחף מעל הורים גרושים או אלימים או סתם כאלו ש(נדמה ש)לא אכפת להם. מרחף מעל הנשואים באושר. מרחף מעל הבעות פנים שמופנות כלפי מעלה והבעות פנים שמופנות כלפי מטה, מרחף מעל החינוך המיוחד, החינוך הלא מיוחד…

כשמתחיל החופש הגדול, אני שולף את הסוללות מהשעון המעורר, את זאת עם המינוס וזאת עם הפלוס, יוצא לרחוב הראשי בבוקר, בשעה של הפקקים והעיתונים והשתיקות מאתמול, ומניח אותן בזריזות באמצע הכביש. יושב על האדום-לבן וממתין. אנשים מסתכלים עליי, על הילד המוזר הזה עם הפיג'מה ונעלי הבית, שיכל לחלום עכשיו כמה שבא לו ובכל זאת יושב…

אֶלֶף תַּלְמִידִים לֹא יַצְלִיחוּ לְכַבּוֹת אוֹתִי. מֵאָחוֹרָה יֵשׁ אֶחָד צוֹעֵק, מְנוֹפֵף יָדוֹ אֲנִי שׁוֹתֵק, מַגִּיעַ? לֹא מַגִּיעַ, לֹא מַגִּיעַ. אֶלֶף תַּלְמִידִים לֹא יַצְלִיחוּ לְשַׁקֵּר אוֹתִי. מִקָּדִימָה יֵשׁ אַחַת בּוֹכָה, מוּל דִּמְעָה שֶׁלָּהּ צָרִיךְ שׁוּחָה, מַגִּיעַ? לֹא מַגִּיעַ, לֹא מַגִּיעַ. אֶלֶף תַּלְמִידִים לֹא יַצְלִיחוּ לְפַטֵּר אוֹתִי. בַּמֶּרְכָּז יוֹשֶׁבֶת כְּנֻפְיָה, דַּעְתִּי לָהֶם תָּמִיד שְׁגוּיָה, מַגִּיעַ? לֹא מַגִּיעַ,…

ריבועים-ריבועיםצבעתי מחברות חשבון,מכיתה א'עד קצה הגרון,מחברות מלאותצהוב-כחול, ירוק-כתום,ריאות כמעט ריקותלא הצלחתי אז לנשום. ריבועים-ריבועיםהבטתי אל שמיים,כוכב נופל, אני, שניים,טיפה אחר טיפהאספתי זכרונות טוביםשל משחק, תושיה ואהבים.

אני מצביעה ומצביעה שוב, עוד לפני הַשְּׁאֵלָה השלמתי את החישוב, מצביעה ומצביעה גבוה יותר, רוצָה להיות זו שֶׁבָּהּ המורה בוחר, לפצח את החידה, אני אותה הילדה, שפיצחה גם גלגלון ופְלִיק פְלָאק, כל דבר מבינה צ'יק צ'ק, ו(נכון ש)גם אחרים אולי מבינים ואת אצבעותיהם מרימים, וחשוּב אל כולם להתייחס כי אף אחד מאיתנו לא יושב על…

'הַסַּבְיוֹנִים' אֲנִי מְכַנֶּה אוֹתָם, וְקוֹרֵא שֵׁמוֹת: הִגִּיעַ, לֹא הִגִּיעָה, הִגִּיעָה, לֹא הִגִּיעַ, עוֹצֵר לִנְשֹׁם, הוּא בְּסֵדֶר? הִיא פָּחוֹת זְעוּפָה? הִגִּיעַ, לֹא הִגִּיעַ, הִגִּיעָה, הִגִּיעָה, יֹפִי שֶׁל תִּסְפֹּרֶת, לֹא הִגִּיעַ, עוֹד מְעַט סֻכּוֹת, הִיא זְקוּפָה יוֹתֵר מִבְּדֶרֶךְ כְּלָל, מְשַׂמֵּחַ, הִגִּיעוּ, הִגִּיעוּ, הוּא וְהִיא, מְעַנְיֵן כַּמָּה זְמַן, כְּבָר מְצַיֶּרֶת, מְנַסֶּה לְהַעֲמִיד אֶת הַסַּרְגֵּל, מִתְבּוֹנֶנֶת, מְקַוָּה שֶׁיַּצְלִיחַ, אוֹהֶבֶת,…

אם רק הייתי יודע מה יופיע במבחן, אפילו רמז, משהו, הייתי מגיע הכי מוכן, ועונה תשובות מהחלל, לא סתם, בְּאלוהים, והמורה מיד היה רץ לספר לְחברים, רְאוּ – היה מצמיד להם את המבחן לפרצוף – מושלם! וכולם היו מסכימים איתו, כולם. אם רק הייתי מצליח לפענח את עיניו – כשהן מתגלגלות שמאלה, מה זה אומר?…

אִם נִכְנַסְתְּ לַשִּׁעוּר בְּרֶגֶל יָמִין, וְתִהְיִי כְּכָל שֶׁתִּהְיִי אָדָם מַאֲמִין, סָבִיר שֶׁלֹּא תֵּצְאִי מִמֶּנּוּ בְּהִתְרוֹמְמוּת רוּחַ, כִּי מֻחְלָט מִדַּי זֶה לֹא מַסְפִּיק פָּתוּחַ. אִם נִכְנַסְתְּ בְּרֶגֶל שְׂמֹאל בְּטָעוּת, מְפַנְטֶזֶת שֶׁאַתְּ כָּאן בִּשְׁבִיל שִׁנּוּי וּמַהוּת, שֶׁאֱלוֹהִים יַעֲזֹר לָךְ, זֶה כַּנִּרְאֶה יִתְגַּלְגֵּל לְתַלְמִידִים בּוֹהִים וְשִׂיחָה אֵצֶל הַמְּנַהֵל. אִם הֵעַזְתְּ וְנִכְנַסְתְּ בִּשְׁתֵּי רַגְלַיִם, הַצָּרָה תִּהְיֶה גְּדוֹלָה שִׁבְעָתַיִם, כִּי…

אהיה החלוץ שיצליח לגעת בלבבותיכם, החלוץ במכנסי החאקי הקצרים¹ שאוכל מעט וישן מעט ומאמין הרבה, ש(רוב הזמן)סומך על מַצְפְּנוֹ הפנימי שיזהה את הצפוּן בכם, את המושתק, את הציני, וישלח לעברם קרן אור חמימה, ברורה כעוגן, קרן ישרה היוצאת מתוכו אבל שייכת לכם; החלוץ שמתעקש לרקוד את הנאיביוּת של גיל ארבע, כשעוד ידע לדבר עם ציפורים.…

ותאמינו לי, אתם עוד תעמדו כאן, בוגרים, ידענים, מדויקים, רגישים לעצמכם ולזולת, לוחמי צדק ומגיני טבע, אניני טעם, אמיצים, ענָווים ובעלי מעוף, כי אי אפשר להתחמק מִנֵּס.