קטגוריה: כללי

בני האדם הם יצורים מהחלל החיצון. עובדה. כנסו לאוהל תלמידי שכבת יב', שעה לפני ההירדמות או אחריה, שעת ירח גדול ושאיפות קטנות; חירחורים, התעטשויות, מְחוֹשִׁים שמבקשים מנוח, התמתחויות שלא תראו כמותן בקרב בני אנוש. נחירות, נפיחות, פִּיּוֹת פעורים לקראת חלום, מתוך חלום ואל תוכו. אחד מבקש תה חם, כי הגרון כואב, כי כוח משיכה אינו…

כשיוסי¹ אומר, אני לא ממהר לבטל את דבריו או לאטום אוזניים, כי פעם, כשנהגתי כך, פעם אחת, התחרטתי פעמיים. "אפיתי לכם לחם, אבל היום אני מַרְשֶׁה, ללעוס בסבלנות רק את הקשה." "שימו לב," יוסי אומר, כאילו את הקשה של הלחם הוא מְדַבְרֵר – "לא אידיאלי, אולי אפילו בנאלי, אבל יש בו, בַּקּוֹשִׁי, משהו אוניברסלי. בחיי."…

עוֹד אָשׁוּב לִכְתֹּב עַל עֶרֶב מִדְבָּרִי בַּטִּיּוּל הַשְּׁנָתִי לְהָרֵי אֵילַת וְעַל יוֹם הַמָּחֳרָת הַגָּדוּשׁ גַּם הוּא חֶדְוַת נְעוּרִים   (קורונה, סגר II)

מָה הֵבַנְתִּי אָז, בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, כְּשֶׁבָּרֶקַע מִתְרוֹמֵם אַט אַט הַקֵּיסָר שֶׁל בֵּטְהוֹבֶן וּמְמַלֵּא אֶת הַפוֹרְד הָאֲדֻמָּה שֶׁלָּנוּ. אָדֹם-צֵ'רִי. אֲנִי וְאַבָּא. לֹא הֵבַנְתִּי כֵּיצַד מַנִּיחִים צְלִילִים בְּתוֹךְ קַלֶּטֶת; לֹא הֵבַנְתִּי אֶת רִקּוּד הַצִּילִינְדֵרִים, אֵיךְ הֵם יוֹנְקִים וְדוֹחֲסִים וְנִיצוֹץ וְבּוּם וּבֶטַח שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֶת הַמּוֹרִים. אֲנִי מַעֲדִיף לְצַיֵּר כִּסֵּא שֶׁל מֶלֶךְ וְלָשֶׁבֶת עָלָיו, מֵאֲשֶׁר לְהַקִּיף בְּעִגּוּל…

עץ הדקל הזקוף, שעמד שם, מול החלון של מוטק'ה הזקן, עוד הרבה לפני שהצעתי לה חברוּת. כך קראנו לו אז, כשהיינו צעירים; מוטק'ה הזקן, שנהג לעשן בשרשרת את כל הימים בשבוע, עד לכניסת השבת; שהנעל הארוכה שלו מעולם לא הצליחה להאריך את רגלו הקצרה. למי היה אכפת אז, שצרור מפתחות ענק, המיטלטל ארבעים שנה על…

האינפורמציה הבאה הינה סודית ביותר. אסור שתחשף בפני אף איש שהוא בהנהלה חבר. אם אי פעם תחליטו לעשות בה שימוש, מיד לאחר מכן יש להשמידה על ידי גזירה או קשקוש. אם כן – בשיתוף פעולה של מורים למתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה וההוא שעושה משלוחים של סנדויצ'ים, מאחורי מעבדת פיזיקה (בחלקת אדמה שנהנית מאור שמש רב), על…

אף לא נקרא ולוּ פִּסְקָה אחת ולא נפתור ולוּ תרגיל אחד, הרי שצעדנו בדיוק את הנדרש. אף לא נבכה ולוּ דמעה אחת, הרי שפסענו לעבר האהבה כאילו בכינו אוקיינוס ומלואו. היום נעסוק בנושא: אינסוף. נא לעצום עיניים.

אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת סִירִי, לֹא עוֹנָה. שׁוֹלֵחַ לָהּ הוֹדָעַת טֵקְסְט, מִתְעַלֶּמֶת. הִנֵּה, תִּרְאִי – מְצָרֵף תְּמוּנָה שֶׁלִּי בַּיָּם, מְקַפֵּץ בֵּין הַגַּלִּים, חִיּוּךְ בְּגֹדֶל שֶׁל יַכְטָה. זֶה אֲנִי! הָלוֹ, סִירִי?! הִיא עֲסוּקָה בְּלִפְתֹּר אֵיזֶה תַּשְׁבֵּץ חִנָּמִי שֶׁמָּצְאָה בַּחֲנוּת מְקֻוֶּנֶת בְּאִיסְלַנְד. כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, מְמַלְמֶלֶת מַשֶּׁהוּ עַל כָּךְ שֶׁבּוֹבּ דִּלָן נוֹלַד בְּ-1941 וְשָׁבַר אֶת הָאַף כְּשֶׁהָיָה…

דווקא כן. ציון נמוך תמיד מעצבן, אתה רוצה להתלונן, כמעט שונא את הבוחֵן. אחר כך אתה לא ישן, "אם רק הייתי מתכונן…" לא ניתן עוד לתקן. דווקא כן. המנהל בכסאו מתאונן, אחראי בגרויות מתארגן קפדנות מורים למתֵן – "עוד כמה נקודות, תיתן?" כלומר, תן! הרי כך שְׁחוֹר ציון מגן, הופך פתאום לאבן חן. אכן. ואיש…

אין ברירה, צריך להלחם. צריך להלחם אחד בשני כי אין ברירה – החיות כבר אינן נלחמות בנו. לוּ היו עדיין דינוזאורים ומפלצות מלוך נס, לא היו נגידי בנק, משרדי חינוך וקריפטונייט.   מתוך: גורילות