קטגוריה: כללי

אלו הם התנאים הראויים עבור שיעור ראשון, בגן הילדים, העוסק במִסְפָּרִים – יש להִמצא על שפת אגם בשעת בוקר מוקדמת, כלומר, לבלות את הלילה בסמוך אליו. בערב שלפני, יש להקים מדורה, להקשיב לגיצים, לצלות תפוחי-אדמה, לשיר לרקוד ולתופף אחד על השני. עד שנרדמים. לאחר ארוחת בוקר קלה, בלי הקדמות מיותרות, כל ילד יאסוף חלוקי נחל…

לאט יותר, בבקשה, שלא אהפוך שוב אדישה. לאט יותר, מורה גיבור, אני מתחיל לראות הכל שחור. לאט, מדי פעם הפסקה, שנוכל לנשום, להריח הרפתקה. לאט. לאט זה יחסי. שאלו את מר צב, שמנסה ללחוש מזל טוב לַארנב. לאט זה יחסי. שאלו אישה, שעבורה דקת לֵידָה היא כמו מלחמת התשה. לאט חביבי, תחשוב 'בדואי בסיני', מול…

למה איחור של שלושים שניות, זה כמעט כמו להיות או לא להיות? בסך הכל ישבתי בנחת, בָּצֵל, הפסקה, קיבלתי חיוך גדול מאחת מתוקה, עוד שנייה אני שולח לה קריצה, ופתאום צלצול, נו באמת, זו הלצה? למה התעכבות, קטנה כזו, אלגנטית, הופכת אותי ל'ההיא' ה'אַפָּתִית'? הרי הרגע ראיתי ענן בצורת קרוסלה, זה משהו שרואים פעם בְּ,…

בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב לָךְ שִׁיר, צָנוּעַ, פָּשׁוּט, בָּהִיר, חִפַּשְׂתִּי מִלִּים לֹא זָרוֹת, מִלִּים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. כָּתַבְתִּי שׁוּרָה אַחַת, מָחַקְתִּי אוֹתָהּ פַּעֲמַיִם, אִם לֹא אֶמְצָא מִלִּים, אַצִּיעַ לָךְ סִיבוּב בָּאוֹפַנַּיִם. יַחַד נַקְשִׁיב לָרוּחַ, נְצַלְצֵל אוּלַי בַּפַּעֲמוֹן, כְּשֶׁלֹּא אֶמְצָא מִלִּים, אֹהַב אוֹתָךְ הָמוֹן. בִּקַּשְׁתְּ שֶׁאֶכְתֹּב לָךְ שִׁיר, צָנוּעַ, פָּשׁוּט, בָּהִיר, חִפַּשְׂתִּי מִלִּים לֹא זָרוֹת, מִלִּים שֶׁאֲנִי מַכִּיר (לָךְ…

עִם שֵׁם מִשְׁפָּחָה כְּמוֹ שֶׁלִּי, הַאֲמִינוּ לִי – אֲנִי לֹא מְנַסֶּה לִהְיוֹת כָּאן שְׁלִילִי, עִם שֵׁם מִשְׁפָּחָה כָּזֶה, אַף אֶחָד לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת רָזֶה. שְׁמִי בִּילִירָזִיתִילִיפּוּפִּיק, כָּךְ אַבָּא אוֹתִי מֵעִיר – "בִּילִירָזִיתִילִיפּוּפִּיק…" שְׁמִי בִּילִירָזִיתִילִיפּוּפִּיק, אֲנִי גָּר בִּרְחוֹב הַזָּמִיר, וְרַק הַמּוֹרָה קוֹרֵאת לִי יָאִיר.   יוטיוב: בילירזיתיליפופיק

כשהפריעו וביקשתי שיֵצאו מהכיתה, הנהנו בראשם לאות הסכמה. ויצאו. היו ברורים כלפיי, באותה מידה שבה אני ברור כלפיהם. ביקשתי תשע עשרה נשימות עמוקות. אחר כך שובו בשמחה. תשע עשרה הוא מספר ראשוני, משמע קרוב יותר לאלוהים. כשבוששו לשוב ופתחתי את הדלת, אלוהים היה שם. לצד זה שפנה בלי כוונה לזה שהשיב לו בלי כוונה, לצד…

יש דברים שאני רוצה פחות ודברים שאני רוצה יותר, כי אם אני מתעקש לרצות הכל בסוף שום דבר לא מסתדר. יש דברים שממש אי אפשר ודברים רחוקים מדי, כמו הלב של נועה מכיתה ה' 3 שתמיד בלילה מרחף מעליי. ויש דברים פשוטים כל כך לי ולשאר ילדי העולם; הנה – אעצום לרגע עיניים ואביא לכיתה…

כשהיינו מוקפים פרדסים, התמסרות באה בקלות יחסית. פחד היה כמעט חסר משקל. ישבנו בַּכיתה, כפי שיושבים בְּכיתה מוקפת פרדסים. אנחנו וגברת פִּיטֶרְסוֹן. "שימו לב," נהגה לומר, שנייה לפני שֶׁנַּעֲנֵינוּ. העונות סוככו על הפרדסים שסוככו על גברת פִּיטֶרְסוֹן שסוככה עלינו. ה-בגדכפ"ת במבטא וּוֶלְשִׁי, הָלַם את חולצותינו המשובצות ואת שִׂמְלָתָהּ השקופה למחצה. גברת פִּיטֶרְסוֹן הישרה. לאן נעלמנו.

"כְּדֵי שֶׁתְּמַצֶּה אֶת הַפּוֹטֶנְצְיָאל שֶׁלְּךָ." הוֹרָיו מְהַנְהֲנִים לְאוֹת הַסְכָּמָה אֵלַיי וְאֵלָיו וּבֵינֵיהֶם הוּא מֵבִין אֶת הָאוֹת אֲבָל חוֹשֵׁב לְעַצְמוֹ שֶׁהַפּוֹטֶנְצְיָאל שֶׁלּוֹ זֶה לְהַצְלִיחַ לִפְתּוֹחַ לַאֲבִיגַיִל אֶת הֶחָזִיָּה וְלִלְחוֹשׁ לָהּ בָּאוֹזֶן שֶׁאֵין לוֹ מִילִּים לְתָאֵר בְּפָנֶיהָ עַד כַּמָּה הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ

מַפְרִיעַ לִי רַעַשׁ, מֵצִיק גַּם הַשֶּׁקֶט, לָכֵן אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה לְשַׂחֵק אִתָּךְ תּוֹפֶסֶת. בִּכְלָל, תּוֹפֶסֶת זֶה משחק לִילָדִים שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים לְדַבֵּר. יְלָדִים שֶׁמַּעֲדִיפִים לָרוּץ. הֵם מְחַזְּקִים אֶת הָרַגְלַיִם וְאֶת הָרֵאוֹת טוֹב טוֹב; נוֹשְׁמִים עוֹד וְעוֹד וְעוֹד… אֶת כָּל הָאֲווִיר שֶׁבַּסְּבִיבָה, וְעוֹד קְצָת. וְגַם, אִם פַּעַם יָבוֹא מוּלָם הִיפּוֹפּוֹטָם אֵימְתָנִי, אוֹ מְנַהֵל בֵּית-סֵפֶר עַצְבָּנִי –…