קטגוריה: כללי

בפתיחת כל שיעור, נערים ונערות יניחו על שולחנותיהם מעמד נאה ובו תצלום שלהם כילדים, משחקים תחת כיפת השמיים. פניו של התצלום אל המורה. מחווה דומה לַיַּלְדוּת יעשו גם מוריהם. הרפורמה השקטה.

הַיּוֹדֵעַ לָשֵׂאת וְלָתֵת, הַיּוֹדֵעַ לִשְׁתֹּק. הַמַּשְׂכִּיל לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר עַל לִבּוֹ מִבְּלִי לִסְתֹּר הִלַּת-חֹק. הָאוֹחֵז בְּדֵעוֹת בִּכְדֵי לְחוֹלְקָן, הַשּׁוֹאֵל שֶׁלֹּא כְּדֵי לַעֲנוֹת, רֵיק וּמָלֵא כִּקְלָף עַתִּיק, הַמֵּעֵז לְחַבֵּק קֻבְלָנוֹת. הַיּוֹדֵעַ לִבְרֹר בָּר מִן הַתֶּבֶן, אַמִּיץ אוּלַי כְּפָרָשׁ, חוֹבֵב פִּיּוּט פְּעָמָיו, דּוֹבֵר פְּשָׁט וּדְרָשׁ. הָאוֹמֵר אֱמוּנָה וּפוֹשֵׁט בָּהּ יָדָיו, לְקָרֵב בֵּין לְבָבוֹת תַּלְמִידָיו. שֶׁאֵינוֹ מְסַלֵּף לְשֵׁם…

הֵיכָן הַלְּבָבוֹת הַגְּזוּרִים בְּלַהַט שֶׁל נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה, הַפְּרָחִים בְּגִבְעוֹלֵי הַפַּסְטֵל, אֱלוֹהִים בְּשִׂמְלָה. מַדּוּעַ נִשְׁכְּחוּ בְּגַן הַיְּלָדִים?   מי זוכר את הלב הראשון שהצליח לחלץ מבריסטול אדום. אי אפשר לשחזר להט של נשימה ראשונה, אבל מוכרחים להמשיך לנסות.

אכתוב שתי תשובות. שהמורה יחליט. כמו צד א' וצד ב' בתקליט. (גם כל בוקר מביא עימו זוג תשובות דומות, זו של המציאות וזו של החלומות, וזה בסדר גמור לא להחליט)

אַבָּא קָנָה לִי יַלְקוּט,אוּפְּס, יֵשׁ בּוֹ חֹר לֹא גָּדוֹל,"צָרִיךְ לְהַחְלִיף," אָמְרָה אִמָּא,"קָנִינוּ אוֹתוֹ לֹא בְּזוֹל." רָצִיתִי שֶׁלֹּא, שֶׁיַּשְׁאִירוּ,אוּפְּס, אֲנִי כֹּה נִרְגָּשׁ,אֲפִלּוּ יִתְלַכְלֵךְ מִילְיוֹן פְּעָמִים,הַחֹר יִשָּׁאֵר חָדָשׁ.

שתים עשרה שנים אני מנסה לחלום. אצל הגר המחנכת, היא בטח עדיין מחייכת, אחר כך אצל שרון, מביט בקצה העיפרון. הזדקף! מה אתה חולם?! נושם, את לא רואה? רק נושם… ואצל איגור השיכור, גאומטריה אוקלידית, הוא חושב שהיא חמה, לדעתי פריג'ידית. או אצל מה שמה, שׂרה: דוֹנְט יוּ דֵר! שׂרה אחותי, אני חבר, רק כאן…

יש לי מורה שהוא בקטע אחר, למרות שהוא לא מזכיר את זה, לא אומר, יש לו עין שלישית, מלוכסנת, כחולה, הוא רואה אותי כפול בגללה, אם לא הגעתי לשיעור (כי ישנתי אצל חבר), הוא רושם ביומן שאני פעמיים חסר.

אם עוצרים לכמה רגעים ובאמת מתבוננים, וזוכרים שבשבט הַמַּמְבּוּקְצָ'ה, למשל, אין שעונים, שמקובל שם להשחיז סכין במשך יום וגם חודשיים, מבלי להישפט על כך בעלבונות או בתנועות ידיים, מבינים שהחופש הגדול, חֵרֶף טענות כלפי מורים, הוא נשימה אחת או שתיים במונחים של אחרים.

אני מתחייב בזאת להיות נאמן, כמו מכונת טיורינג דטרמיניסטית, להוראות שקיבלתי בעת לימודַי באקדמיה – אם תלמיד נוהג כך, יש לבצע כך וכך. במקרה אחר, יש לזוז צעד שמאלה ולהרים את הקול. אין להתייחס לשני תלמידים או יותר בו-זמנית; תלמיד אחד בלבד בכל שלב. על פי כללים אלו, כל פרובלמה תהפוך מיד לרצף פעולות פשוט,…

אם הייתי מרוויח קצת יותר, כמובן שלא הייתי מתעשר. לא הייתי מגיע לכיתה במכונית מפוארת שאין בה שריטה, או מתהדר בהבטחות שווא אשר ניתן במזומן לקנות כאן על הכוכב. אם הייתי מרוויח קצת יותר, הייתי כרגיל כל בוקר מתעורר, נוהג בשמחה ומגיע בזמן (עם אגזוז ידידותי שלא פולט עשן), לבוש בגדים פשוטים, כי מה שחשוב…